המשפט הישראלי והמשפחה

בשיחה עסקית, אמר לי פעם בן שיחי, אני לא נכנס לעסק אם אני לא יודע איך אפשר לצאת ממנו, אני לא מתחתן, אם אני לא יודע איך אני מתגרש. תהליך זה של יצירת קשר בין בני זוג, קיים לא רק אצל בני האדם, אלא גם אצל בעלי החיים, ואפילו בין הצמחים יש קשר מסוים של זכר ונקבה. נראה שאצל בני האדם התהליך הזה מורכב הרבה יותר, ובמשך השנים אף חלו בו תמורות רבות, והוא התפתח הרבה. וככל שהקשר מורכב יותר, כך גם פירוקו של הקשר טומן בחובו קשיים רבים יותר. בשורות הבאות נכתוב על הקשר הזה ועל פירוקו על פי חוקי היהדות.
כותב הרמב"ם, קודם מתן תורה היה אדם פוגש אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לביתו, ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה, יקדש אותה תחלה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאשה, שנאמר, "כי יקח איש אשה ובא אליה".
למעשה, על פי היהדות, הקשר בין האיש והאשה נעשה בשני שלבים. השלב הראשון הם הקידושין, האיש נותן לאשה טבעת או דבר אחר שיש לו שווי, ואומר לה "הרי את מקודשת לי", בפעולה זו נוצר ביניהם קשר שמתיר אותם זה לזה, ואוסר לאחרים. השלב השני הם הנישואין, האישה נכנסת לביתו של האיש לגור עימו, והם מתחייבים זה לזה התחייבויות בתחום הממון, מי יפרנס ומי יעשה את מלאכות הבית וכדומה, וכמו כן מה ישלם האיש לאישה אם יגרש אותה. [בימינו עושים את שתי הפעולות הללו ביום אחד, אך בזמן חז"ל היה פרק זמן של עד שנים עשר חודש בין הקידושין לנישואין].
קשר זה מתפרק בשני דרכים, האחד הוא כשימות אחד מבני הזוג. והשני הוא על ידי ה גירושין, האיש נותן לאשה שטר, עליו כתוב נוסח מסוים, הכולל את המילים, "הרי את מותרת לכל אדם", ובכך בטל הקשר שנוצר על ידי הקידושין. השם המקובל לשטר זה הא "גט". אמנם בארמית המילה "גט" משמעותה "שטר", אך כבר התקבל הדבר לקרוא בעיקר לשטר הגירושין בשם "גט". יש שנתנו טעם לדבר זה, כי בכל התורה כולה יש רק שתי אותיות שלעולם אינן כתובות בסמוך זו לזו, והן גימ"ל וטי"ת. אותיות המילה "גט", וכיון שאותיות אלו לעולם נפרדות, התרגלו לקרוא כך לשטר שמפריד את האיש והאישה.
במקור היתה הפעולה הזו תלויה בבעל בלבד, הוא היה יכול לגרש את האישה, בלא שתהיה לה יכולת למחות. כיון שהדבר לא היה רצוי, תקנו חז"ל מספר תקנות לעכב את האיש, התקנה העיקרית הייתה שאם האיש מגרש את אשתו עליו לתת לה סכום מסוים של כסף. וכך כדי שלא יצטרך לשלם ימנע לגרש את האישה, אמנם מי שהיה בעל אמצעים מרובים, לא היה הדבר מונע אותו מלגרש. בדורות מאוחרים יותר תוקן הדבר בצורה גורפת יותר, רבינו גרשום הקרוי "מאור הגולה", שחי באירופה לפי כ800 שנה, תיקן שמי שיגרש את אשתו נגד רצונה, יהיה בחרם, זו היא סנקציה חמורה, שהיתה גרמת לאיש הזה שיתרחקו ממנו כל מכיריו, ולא היה מי שהיה מעיז להסתכן בכך. אמנם מתחילה לא היתה תקנה זו אלא לזמן מוגבל, ובמקומו של רבינו גרשום, אך בסופו של דבר התקבלה התקנה הזו והתפשטה בכל תפוצות ישראל, כך שבימינו הגט תלוי בהסכמת שני בני הזוג.

במדינות רבות בעולם, בעיקר בצפון אירופה, בעיקר באלו בהן שהדת אינה דומיננטית, טקס הנישואין מתקיים הרבה פחות. זוגות רבים מאוד בוחרים שלא להתחתן בטקס דתי ופשוט חיים יחד. בישראל המצב שונה. רוב הזוגות הישראלים מתחתנים בחתונה דתית.

ובכל זאת, בני זוג רבים בישראל אינם נשואים ומקיימים מערכת יחסים המקבילה לזוג נשוי לכל דבר ועניין. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות. לעתים מדובר בפרק ב' של שני בני הזוג או אחד מהם והם נרתעים מלחזור על הטקס הרשמי לאחר שהראשון נכשל או התפרק. לעתים מדובר בהחלטה עקרונית כי הטקס עצמו יהרוס את אופי הזוגיות. יש בני זוג הנרתעים מהרעיון של התחייבות לזוגיות בעזרת בירוקרטיה, טפסים או בפני המשפחה. ישנם זוגות בישראל שהמדינה אינה מאפשרת להם להינשא בגלל סיבות של דת ומצב אזרחותם, ועוד כהנה וכהנה סיבות אישיות התלויות בבני הזוג. בני זוג כאלה נקראים ידועים בציבור ובהגדרה המדויקת – ידועים בציבור הם בני זוג שמנהלים מערכת יחסים זוגית, גרים יחד באותו בית ומנהלים משק בית משותף.

מעמדם החוקי של הידועים בציבור, מקביל לבני זוג נשואים. עם זאת, החוק פחות ברור וחד-משמעי, כאשר מדובר בידועים בציבור, וכתוצאה מכך גם חלוקת רכוש והסדרי הממון לאורך שנות הזוגיות או במקרה של פטירת בן הזוג. במקרים שיגיעו לבית המשפט, תיבחן ההגדרה של ידועים בציבור באופן פרטני לפי הנסיבות האישיות, העובדות וההסכמים בין בני הזוג. בגלל שמדובר במערכות יחסים ייבחנו העובדות באופן סובייקטיבי – כיצד מגדירים בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם, ובאופן אובייקטיבי – עד הפרטים הקטנים – האם היה לשניהם מפתח לבית, האם היה להם חשבון בנק משותף וכן הלאה.

כאשר מדובר בזוגות נשואים – המעמד החוקי והניירות עושים את העבודה. ברגע שזהו המעמד המוגדר אין עליו עוררין בבית המשפט. אצל ידועים בציבור לעומת זאת, יידרש בית המשפט לכמה קריטריונים: היבט אינטימי – האם קיימים יחסי אישות בין בני הזוג, האם שני בני הזוג מגדירים עצמם כבני זוג, האם הם מרגישים מחויבים לקשר ביניהם, האם הקשר קבוע ותקופת הזמן שהוא מתקיים, האם בני הזוג אינם נשואים לאנשים אחרים. קביעות אלה הן עקרוניות כאשר מדובר בסוגיות כמו ירושה. בל מקרה, לזוגות ידועים בציבור מומלץ, עוד יותר מלזוגות נשואים, לערוך הסכם ממון שעל פיו יחולק רכושם במקרה של פרידה. טיב הקשר אינו פרמטר בהקשר זה, כלומר, גם אם יש אלימות, לדוגמא, בין בני הזוג, עדיין ייחשבו ידועים בציבור ויקבלו את זכויותיהם על פי חוק.

ילדים הנולדים לבני זוג ידועים בציבור הם חוקיים ואין שום בעיה לגבי מעמדם. היחס שיקבל ילד זה מבית המשפט זהה לילד של זוג נשוי. כך בענייני מזונות וכן ירושה.

עדיין יש כמה תחומים שבהם ידועים בציבור אינם שווים בזכויותיהם לזוגות נשואים, או למעשה זוגות נשואים מקבלים זכויות רבות יותר. כך בתחום אימוץ ילדים, עדיין מבחין בית המשפט בין זוג נשוי לבין זוג ידועים בציבור. בתחום תשלומי המס לידועים בציבור קיים יתרון מכיוון שמס הכנסה לא מאחד את מיסוי בני הזוג.

מידע נוסף על ידועים בציבור, וחוקים אחרים הקשורים לעולם המשפחה כגון חוקים הקשורים לגירושין או חתונה תכולו למצוא באתרו של ירימי.

הורינו מתבגרים ואינם בריאים כפי שהיו בצעירותם. לאנשים קשישים, במידה ונהיו סיעודיים מגיעה גמלת סיעוד מביטוח לאומי. ביטוח לאומי מעניק גמלת סיעוד (על פי חוק סיעוד) לתושב ישראל בן 67 ומעלה ותושבת ישראל בת 62 ומעלה, התלויים בעזרת הזולת בפעולות היום יום או נזקקים להשגחה. המדובר באנשים מבוגרים שיכולים להפוך לתלויים בהדרגה או בבת אחת כתוצאה מנפילה, למשל. 

המעבר מתפקוד עצמאי לתפקוד המצריך עזרה הוא מעבר הדרגתי, לא ברור ודורש הסתגלות נפשית ורגשית, לאדם עצמו ולמשפחה המטפלת בו. אחרי שהתקבלה ההחלטה צריך להיות פרקטיים. ומה עושים עכשיו? 

על מנת להעסיק עובד זר יש להוציא רישיון העסקת עובד זר ממשרד התמ"ת. כמו כן יש לפנות לחברת כוח אדם, המתמחה בהעסקת עובדים זרים וליידעם על הצורך בהעסקת עובד זר. חברת כוח האדם יכולה לעזור בפנייה הרשמית למשרד התמ"ת. 

הכנסת עובד זר לבית פרטי הוא תהליך שאינו פשוט. לעתים קרובות, מתגלה חוסר התאמה בציפיות המשפחה לטיפול, לבין המענה שיכול להעניק העובד הזר. כמו כן, יש להסתגל לבן אדם זר במסגרת שהיא אינטימית ביותר. מומלץ להעזר בעצותיהם של אנשים שכבר עברו תהליך דומה, וכן בעובדים סוציאליים, או בסוכנות כוח האדם. לעתים, תגלו שפורומים תמיכה במחשב הם המקום הנוח ביותר עבורכם להיעזר בו. הפורומים זמינים 24/7, ומצד שני הם לא דורשים את נוכחותכם. אפשר להעלות שאלה ולבדוק את התשובה לגביה בזמן הנוח לכם. 

קבלה לעבודה של עובד זר כרוכה בתשלומים של אגרות למשרד הפנים, למשרת התמ"ת וכן תשלום חודשי לחברת כוח האדם עבור ייעוץ ופתרון בעיות. משכורת העובד היא קבועה וצמודה לשכר המינימום במשק. יש להתעניין בפרטים אלו במשרד התמ"ת. 

לעובדים הזרים ישנן זכויות רבות הקבועות בחוק, אדם שלא העסיק אנשים אף פעם, יכול למצוא עצמו מבולבל. כדאי להתעדכן לגבי זכויות החופשה, הביטוח הרפואי של העובד, וכן דמי ההבראה, דמי מחלה, הודעה מוקדמת לפיטורים ועוד ועוד. מומלץ לעשות עבודת הכנה לפני שמקבלים עובד זר לעזרה בבית ובטיפול בבן משפחתה, כך מונעים טעויות שיכולות לעלות לנו כסף רב, וכן דואגים לזכויותיו של מי שנהייה בצורה מסויימת חלק מהמשפחה. אחרי הכל, אם נדאג לזכויות העובד שלנו, נוכל לצפות ליחס טוב ולטיפול טוב יותר בבן משפחתנו.

בתרבות המקדשת את הנעורים, הבריאות הספורט והרזון, עלולים הזקנים להיחשב כסרח עודף או כמי שעבר זמנם. אבל עבור כל אדם, צעיר ככל שיהיה – הזדקנות היא כנראה האופציה הטובה ביותר לעתידו.

הרבה אנשים מתבגרים וקשישים מגיעים בשלב כלשהו להחלטה, שכדאי שידאגו להמשך חייהם בצורה הטובה ביותר. לעתים זה קורה כשבן זוגם נפטר והם מוצאים עצמם לבד בבית, לעתים כאשר חברים רבים שהתגוררו בקרבתם, נפטרים או שעוברים לגור במקום אחר, ולעתים כאשר מצב בריאות משתנה, והם מרגישים חוסר ביטחון. כאשר הקשיש כבר אינו מסוגל להחליט לגבי עצמו, מעורבים בהחלטה בני משפחה ורשויות הרווחה.

ראשית ובמידת האפשר – יבחר הקשיש היכן ברצונו לגור. האם הוא עצמאי? האם הוא צריך עזרה? האם ביכולתו לעבור לגור בקרבת ילדיו?

דיור מוגן יכול להיות ציבורי או פרטי. כמו בכל תחום ההבדל הוא במחיר ובתנאים. העיקרון דומה: בדיור מוגן, קונה הקשיש דירה והוא מנהל חיים עצמאיים לכל דבר ועניין בתוך מסגרת מגוננת, כלומר, כל השירותים והעזרה נמצאים בהישג יד, במידה ויזדקק להם. הוא חי בתוך קהילה של אנשים קשישים ויכול להשתתף בפעילות מאורגנת. לאנשים רבים דיור כזה, פותר את בעיית הבדידות והבידוד שנעשית מרכזית מאוד עם הזיקנה.

מבחינה חוקית נחשב הדיור המוגן כהמשך מגורים בקהילה ועל כן זכותו של אדם להמשיך ליהנות מהשירותים והזכויות המוצעות לזקן בקהילה. הזקן יכול להנות מהזכויות שמעניק חוק הסיעוד. לעתים יוכל הקשיש לקחת עזרה ולהעסיק עובד זר בדיור המוגן.

בתי אבות מיועדים לזקנים פחות עצמאיים מבחינה קוגניטיבית או פיזית. בבית האבות מקבלים זקנים סיוע טיפולי ולכן לא יוכלו לקבל את הזכויות שמעניק חוק הסיעוד. 

בחירה אפשרית נוספת היא הבחירה להישאר בבית בו הוא גר ולקבל עזרה וסיוע מעובד זר. החל מניקיון הבית ועד עזרה במקלחת ובפעולות אינטימיות. בחירה זו נראית פשוטה ומצריכה שינוי קל באורח החיים, אבל קשישים רבים מרגישים בחוסר נוחות להכניס אנשים זרים לביתם ולסמוך עליהם שידאגו לבריאותם ולרכושם, כמו כן, יש כאן פגיעה בפרטיות וצריך לוודא שהמהלך נעשה לשביעות רצונם של שני הצדדים ושל בני המשפחה המעורבים. 

קשישים שיכולים ובני משפחתם מעודדים זאת, יכולים לעבור לגור עם ילדיהם. יש לבדוק לפני ההחלטה אם התנאים הפיזיים מאפשרים זאת, אם הבית מספיק גדול ואם הילדים מוכנים לקחת על עצמם את האחריות.

לכל תהליך גירושין יש את הסיפור האישי שלו, לכל זוג יש מערכת יחסים משלו ודרך משלו להתגרש. מה שמשותף לזוגות רבים הוא הדאגה לשלומם הנפשי של ילדיהם במהלך הגירושים. תהליך הגירושים מלווה ברוב הפעמים ברגשות שליליים עזים וקשה מאוד לשים אותם בצד, להתעלם ולהחליט שהילדים קודמים לכל. פעמים רבות תהליך הפרידה משתרע על פני תקופה ארוכה, הוא מלווה בעימותים על רקע חלוקת הרכוש, אם מדובר בבגידה או במעבר למערכת יחסים חדשה, מעורב אדם שלישי והופך את התהליך למורכב עוד יותר.

בסופם של הגירושים ברוב המקרים, קובע בית המשפט משמורן יחיד (לרוב האם), והסדרי ראיה לבן הזוג שבהם הוא יראה את הילדים פעם-פעמיים וכל סוף שבוע שני.

זוגות מסויימים (ולא רבים) מצליחים להיפרד ולהישאר ביחסים טובים או סבירים ביניהם. זוגות כאלה יכולים לבחור באפשרות של משמורת משותפת על הילדים. הרעיון במשמורת משותפת הוא שהאחריות על הילדים נחלקת שווה בשווה, וכך גם השהות הפיזית. כלומר, הילדים ישהו זמן זהה בבית האם ובבית האב. כמובן שבמקרה שבו בני הזוג שקועים בריבים, במחלוקות המערבות עורכי דין, בדיונים בבתי משפט וכיוצא בזה, לא יוכלו בני הזוג לקבל משמורת משותפת. בית המשפט יבדוק ביסודיות מה טיב היחסים בין ההורים לפני שיעניק את האחריות לשניהם. בהרבה מקרים בני זוג שמקבלים משמורת משותפת מרוויחים בצורה שווה, ובנוסף בית המשפט מתרשם כי הם מעורבים באופן שווה בשלומם הנפשי של ילדיהם.

פסיקת בית המשפט למשמורת משותפת תלויה במסוגלות ההורים, יחסי שיתוף הפעולה בין ההורים ומה רוצה הילד. כמו כן, ההורים חייבים לגור באזור מגורים קרוב, כדי לשמור על יציבות סביבתו החברתית, הקירבה לבית הספר, לחוגים, לתנועה וכו'. פסיקת בית המשפט תתבסס על חוות דעתם של פקידי הסעד ותעמיד את טובת הילד במקום הראשון. מטרת בית המשפט הפוסק על משמורת משותפת היא להשאיר את אב הילדים מעורב בגידולם ולמנוע בעיות של אי תשלום מזונות וחוסר תפקוד האב.

מטבע הדברים, וכאשר הילדים נמצאים חצי מהזמן אצל אביהם, יופחתו המזונות שהוא משלם לבת זוגו, אולם, תשלום המזונות עבור הילדים אינו מתבטל במקרה של משמורת משותפת. באחריות בית המשפט לוודא כי אב הילדים אינו מבקש משמורת משותפת על מנת להפחית מסכום מזונותיו ולא מתוך דאגה לילדיו.

למשמורת המשותפת יש יתרונות וחסרונות מבחינת הילדים. ילדים מסויימים יכולים להרגיש ביטחון בכך ששני הוריהם מעורבים בחייהם, יודעים ומתמצאים במידה שווה, וכן תחושת האובדן כתוצאה מפירוק המשפחה היא פחות חזקה. ילדים אחרים ירגישו שאף בית (לא של אמא ולא של אבא), לא מספק את תחושת הביטחון שאמורים להרגיש בבית, כיוון שהם מדלגים במשך כל השבוע מכאן לכאן. דברים שהשאירו בבית אחד, לא יהיו נגישים להם ביום שאחרי. כך גם בגדים, צעצועים, וככל שהילדים צעירים יותר – כך הם מרגישים פחות המשכיות ויציבות.

ניתן לסכם ולומר כי סידור זה אינו מתאים לכל זוג וכל משפחה, וגם לאחר שההורים מחליטים בית המשפט יאמר את דברו.

איך מתבצעת חלוקת הרכוש בין בני זוג שהיו נשואים במשך מספר שנים?

שרון (שם בדוי), 35, התחתנה עם דני (שם בדוי), 36, לפני חמש שנים. לבני הזוג אין ילדים. בשנה האחרונה גילתה שרון, שדני מנהל מערכת יחסים עם אשה אחרת דרך הפייסבוק. היא החליטה לפרק את הנישואים, אבל לפני שהיא מגלה את הקלפים לבעלה, היא רצתה לברר איך תתבצע חלוקת הרכוש.

קודם כל, יש לציין כי בתי המשפט קבעו כי גם במקרה של בגידה תתקיים חלוקת רכוש באופן שווה. כלומר, לשרון אין יתרון "צודק" על פני דני בחלוקת הרכוש. כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, מכל סוג שהוא, יחולק באופן שווה לבעל ולאישה. בית הדין הרבני ייתן במקרים מסויימים עדיפות בחלוקת הרכוש במקרה של בגידה. בתי המשפט לענייני משפחה והמחוזי יתנו במקרים מסויימים עדיפות בחלוקת הרכוש במקרים של העלמת רכוש, הברחת רכוש, אלימות במשפחה – אישה מוכה תזכה לעדיפות בחלוקה, גם במצב של אי שוויון כלכלי, כאשר הגירושין יגרמו לאחד מבני הזוג להיוותר חסר כל, יפעיל בית המשפט יתר שיקול דעת.

לפני הנישואים יש אפשרות להסדיר את ענייני הרכוש בעזרת הסכם ממון (ר' מאמר המופיע באתר זה). הסכם הממון חייב להיות חתום על ידי שני בני הזוג ומאושר על ידי בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. אם אינו חתום הוא אינו תקף ואם הוא חתום תוקפו כתוקף פסק דין. שרון צריכה להיזכר האם יש ברשותם הסכם ממון הקובע את חלוקת הרכוש ביניהם. כמו כן, צריכה שרון לדעת, האם יש לה ולדני בעלה רכוש משותף, והאם למישהו משניהם יש נכסים מלפני החתונה.

הרכוש שיחולק בין שני בני הזוג הינו הרכוש שנצבר במהלך הזמן שבו חיו בני הזוג תחת קורת גג אחת, וניהלו משק בית משותף. רכוש שנרכש לפני הזמן הזה, לא יחולק. למי שמעוניין להתגרש מומלץ לדעת על כל הרכוש המשותף שמחזיק בן זוגו, והוא יכול לדרוש את פירוט הנכסים או הרכוש.

אפילו אם בני הזוג חיו זמן מועט יחד, כמו דני ושרון, סביר מאוד שיש להם דירה שרכשו יחד. לגבי דירה משותפת – יש אפשרות למכור את הדירה, לכסות את המשכנתא (באם קיימת כזו) ולחלק את הסכום הנותר, או שבן זוג אחד יקנה את חלקו מבן הזוג השני. כל זוג מחליט לפי מה שנוח לו. פעמים רבות, אם יש ילדים קטנים, תעדיף האישה שנשארת איתם, להישאר בדירה הנוכחית ולא להעביר את הילדים שינוי נוסף.

לסיכום – כדי להחליט האם לפתוח בהליך גירושין מבחינה כלכלית בלבד, תצטרך שרון לבדוק האם יש להם הסכם ממון שיקבע איך יחולק רכושם המשותף. אם אין הסכם כזה, יחולק הרכוש שווה בשווה. אם יש לה נכסים שלה מלפני החתונה היא תוכל להשאיר אותם אצלה.

אם פונדקאית היא אשה הנכנסת להריון מגבר שאינו בן זוגה, ולאחר הלידה מוסרת את התינוק להורים המחכים לו. 

קיימים שני סוגי פונדקאות – מלאה וחלקית. בפונדקאות המלאה תורמת האם הפונדקאית את תהליך ההריון. בפונדקאות החלקית תורמת האישה את תהליך ההריון וביצית שלה עצמה. בישראל מותרת הפונדקאות המלאה בלבד על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, כלומר, הביצית לא תהיה של האם הפונדקאית. 

על פי ועדת אלוני שמונתה ב-1991 לבדיקת נושא הפריה חוץ גופית והשלכותיה, יש לבדוק כל מקרה לגופו וכל המעורבים בתהליך צריכים ייעוץ ותמיכה נפשית. גם האישה וגם הזוג המבקש את התינוק. בעקבות דיוני הוועדה ועל פיהם, נחקק החוק המסדיר את הליך הפונדקאות – החוק לנשיאת עוברים המוזכר מעלה. 

הזכות להיות אם פונדקאית אינה ניתנת לכל אחת, ויש תנאים מוגדרים בחוק שהפונדקאית צריכה למלא:

• האישה צריכה להיות רווקה, גרושה או אלמנה, על מנת למנוע מעמד של ממזרות לתינוק.
• האישה לא תהיה קרובת משפחה של אחד  מבני הזוג המעוניינים בתינוק.
• האישה תהיה שייכת לדת האם המיועדת.
• גילאי האם הפונדקאית יהיו בין 22-39.
• לאישה יהיו בין 1-3 ילדים.
• ניתן להיות אם פונדקאית פעמיים בלבד.

גם המבקשים תינוק בהליך פונדקאי צריכים להתאים לתנאים הקבועים בחוק:

• בני הזוג המעוניינים בתינוק יהיו גבר ואישה, בוגרים ותושבי ישראל
• מספר הילדים של בני הזוג אינו קריטריון על פי תישקל בבקשתם לפתוח בהליך הפונדקאי.

הצעדים והתנאים לפתיחה בהליכי פונדקאות:

• ראשית, יש לערוך הסכם בין הצדדים. ההסכם יאושר על ידי ועדת מומחים בתחומים רפואיים, משפטיים, חברתיים ודתיים.
• האם הפונדקאית תקבל תשלום עבור כיסוי הוצאות ו/או אובדן כושר השתכרות בלבד

נישואים אזרחיים הם טקס נישואים חילוני המתבצע מחוץ למוסדות הדתיים במדינה. כיום, מדינת ישראל לא מכירה בנישואים אזרחיים, אלא, על פי חוק נישואים צריכים להיערך בטקס דתי או בארץ אחרת. מדינת ישראל מכירה בנישואים שנערכו בארצות אחרות. הכרה בנישואים מקנה לזוג זכויות שהמדינה מעניקה לזוגות נשואים בלבד, כמו הטבה ברכישת דירה, זכויות חוקיות לבני הזוג (רכוש משותף של הזוג הנשוי, זכויות משמורת על ילדים משותפים, זכויות הקשורות לכתיבת צוואות וכדומה). הממסד הדתי האורתודוקסי בארץ מתנגד לנישואים אזרחיים, ומאבק פוליטי ארוך מתנהל במשך שנים ארוכות על זכותו הבלעדית לקבוע בנושא זה. 

תנועות שונות למען זכויות האזרח נאבקות למען זכותו של האזרח בישראל לבחור במסגרת הנישואים המתאימה לו ועל פי העדפתו, אולם נכון לעכשיו הסתיימו מאמצים אלה בהצלחה חלקית. כמו למשל חיקוק חוק ברית הזוגיות המסדיר באופן חלקי בלבד את נישואיהם של אנשים מסויימים בארץ. 

העובדה כי נישואים אזרחיים אינם מוכרים בארץ מקשה על אנשים רבים, רובם הגדול הוא עולי חבר העמים ועולים אחרים שיהדותם מוטלת בספק. עבור עולים אלה, שאינם יכולים להינשא בתוך גבולות הארץ, שליטת האורתודוקסיה הדתית על תחומים רבים ואינטימיים בחייהם, מקשה על קליטתם בחברה הישראלית ומוסיפה לתחושת הזרות ואי השייכות לממסד ולחברה הישראלית. 

המצדדים בשמירת המונופול האורתודוקסי טוענים שנישואים של כל אזרחי הארץ תחת ממסד אחד, שומרים את כל האוכלוסיה תחת מכנה משותף. טיעון זה גורס, שאם תעניק המדינה אפשרויות בחירה לגבי סוג הנישואים שבו רוצה כל אזרח לבחור, יילך ויתמעט המכנה המשותף של אזרחי ישראל. 

ומה לגבי גירושין?

אם מגיע חס וחלילה זוג שהתחתן בנישואים אזרחיים לכדי גירושין, יוכל לעשות זאת בחו"ל, אך התהליך מסובך מאוד, בעיקר אם מעורב רכוש וילדים. מי שבוחר להתגרש בארץ, יצטרך לעשות זאת במוסדות הקובעים לגבי הדת אליה הוא משתייך. יהודים שהתחתנו בנישואים אזרחיים יצטרכו להתגרש ברבנות. עמדתו של בית הדין הרבני תלויה בנסיבות, וברוב המקרים יתקיים ההליך בצורה דומה לזוגות שהתחתנו ברבנות בארץ. על מנת להבטיח את זכויות בני הזוג הבוחרים בהליך אזרחי מומלץ מאוד לחבר מבעוד מועד הסכם המסדיר את זכויות בני הזוג במקרה של גירושין.

למה צריך את החוק? חוק זה התבקש על מנת לפתור בעיות הנוצרות לאנשים רבים מאוד, בגלל שבישראל ניתן להשיא שני אנשים רק לפי ההלכה היהודית או הדת המוסלמית, משפט העדות הנוצריות והמשפט הדרוזי. שני בני הזוג חייבים להשתייך לאותה עדה.

בישראל חייבים להינשא בנישואים דתיים, ולכן זוגות שאינם משתייכים לאותה דת, מוצאים את עצמם בבעיה גדולה והם נאלצים להחליט האם להינשא לחו"ל או לנהל משק בית משותף ולהישאר בלתי נשואים. אנשים שאינם משתייכים לשום דת על פי הצהרתם, גם הם מוצאים את עצמם פסולי חיתון וכמו כן זוגות חד מיניים, או אנשים שאינם רוצים לקשור עצמם לממסד הדתי בארץ. הבעיה עלתה ביתר שאת לאחר העליה הגדולה בשנת 2009 מחבר העמים, כיוון שעולים רבים היו חסרי דת.

ברית זוגיות היא הסכם בין בני זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף. חוק ברית הזוגיות אושר במרס 2010 ונכנס לתוקף בספטמבר באותה השנה. החוק מאפשר לאנשים חסרי דת להיכנס בברית הזוגיות, כלומר, להיחשב נשואים על פי מוסדות רשמיים בישראל ולקבל את הזכויות המגיעים לזוגות נשואים. 

על פי החוק, בני זוג שמצהירים על היותם "חסרי דת" יוכלו להינשא. ההצהרה תיעשה בפני בית דין דתי והוא יהיה הפוסק בדבר נכונות ההצהרה. על כך זכה החוק לביקורת נוקבת, כיוון שכך יישארו גם אזרחים חסרי דת, כבולים לממסד הדתי ונתונים לחסדיו. 

חוק ברית הזוגיות משך להתנגדויות רבות ולשיח ציבורי ער, בין השאר כיוון שהוא מאתגר את גבולות הממסד הדתי האורתודוקסי בארץ. כמו כן, אנשים רבים העוסקים בתחום זה – כגון קידום נישואים חד-מיניים או אזרחיים בישראל, נשארו חסרי סיפוק מהחוק שאושר בסופו של דבר, כיוון שחוק זה היווה פשרה עם המייצגים את הגישה הדתית אורתודוקסית במדינת ישראל.